דלג לתוכן הראשי
אלידו סוכנות לביטוח — לדף הבית
תפריט

היוון קצבה — מתי זה משתלם ומתי זו טעות יקרה

משיכה של סכום חד-פעמי מהפנסיה נשמעת כמו הזדמנות. בפועל זו עסקה: מקבלים כסף היום ומוותרים על הכנסה חודשית — לרוב לכל החיים, ולרוב בלי דרך חזרה.

סל הפטור 2026
נוסחת הקיזוז
קצבה מזערית
נקודת האיזון

הבהרה: המידע כללי בלבד, מעודכן לשנת המס 2026 ונכון למועד עדכון העמוד, ואינו מתיימר להיות מלא או מדויק בכל עת. אינו מהווה ייעוץ פנסיוני, ייעוץ מס או ייעוץ השקעות. התקרות ושיעורי הפטור מתעדכנים מדי שנה, וכללי ההיוון נקבעים בתקנון הקרן או בפוליסה ומשתנים בין גוף לגוף. אלידו סוכנות לביטוח בע"מ עוסקת בשיווק פנסיוני ועשויה להיות לה זיקה למוצרים המוזכרים. כל החלטה דורשת בדיקה פרטנית מול בעל רישיון מתאים ומול רשות המסים.

בשלב מסוים לפני הפרישה, או מיד אחריה, כמעט כל אחד נתקל בשאלה: אפשר למשוך חלק מהפנסיה כסכום אחד גדול, במקום לקבל אותו טיפין-טיפין. הפעולה הזו נקראת היוון קצבה, והיא לגיטימית לחלוטין — אבל היא גם אחת ההחלטות הכי פחות הפיכות שפורש מקבל.

הקושי הוא שההחלטה נראית פשוטה יותר משהיא. הסכום החד-פעמי מוחשי, גדול ומיידי; הקצבה שמוותרים עליה היא סדרה של סכומים קטנים שנפרסת על עשרים שנה ויותר. המוח האנושי לא משווה בין השניים בהגינות, ולכן חשוב לעשות את החישוב על הנייר.

המדריך הזה מסביר מה בדיוק קורה כשמהוונים: איך נקבע הסכום, מה זה עושה לפטור ממס, מתי זה כן הגיוני ומתי זה לא, ומה נסגר לתמיד ברגע שחותמים.

מה זה היוון קצבה, ואיך נקבע הסכום

רשות המסים מגדירה היוון קצבה כ"משיכה חד-פעמית של כספים מהחיסכון הפנסיוני, על חשבון גובה הקצבה המזכה העתידית שתשולם לחוסך באופן שוטף". במילים אחרות: הקצבה החודשית והסכום החד-פעמי הם שני ביטויים של אותו כסף, ומי שלוקח את האחד מוותר על השני.

ההמרה בין השניים נעשית באמצעות מקדם. בחיסכון צובר, הקצבה החודשית מתקבלת מחלוקת הצבירה במקדם ההמרה, ולכן מהלך ההיוון פועל בכיוון ההפוך: כל שקל של קצבה חודשית שמוותרים עליו שווה למקדם שקלים במזומן. המקדם אישי — הוא נגזר מהגיל, מהמין, ממסלול הפרישה, מתקופת ההבטחה, מהרכב השאירים וממועד ההצטרפות לקרן — ולכן אין מקדם "נכון" שאפשר להניח מראש. הוא מופיע בדוח השנתי ובסימולציה שהגוף המשלם מחויב להפיק לכם לפני הביצוע.

שני סוגי היוון שלא כדאי לבלבל ביניהם

  • היוון קבוע (משיכה הונית). הכסף יוצא מהקופה ולא חוזר. הקצבה שתשולם מכאן ואילך נמוכה יותר — לכל החיים. זה המסלול הרלוונטי לרוב החוסכים בקרן פנסיה חדשה, בביטוח מנהלים ובקופת גמל לקצבה.
  • היוון לתקופה קצובה. הקצבה מופחתת למספר שנים מוגדר ובסופן חוזרת לגובהה המקורי. בפנסיה תקציבית מנגנון זה מוסדר בנפרד: לפי מינהלת הגמלאות שבמשרד האוצר ניתן להוון עד 25% מהקצבה לתקופה של שש שנים, הבקשה מוגשת בתוך 24 החודשים הראשונים שלאחר הפרישה, ואם הגמלאי נפטר במהלך תקופת ההפחתה — שאיריו מקבלים קצבה לפי הקצבה המלאה, כאילו לא בוצע היוון. בקרנות ובפוליסות אחרות קיימים הסדרים דומים של עד 25% לתקופה של כחמש שנים, אבל הם נקבעים בתקנון ומשתנים בין גוף לגוף.

ההבדל בין השניים אינו טכני. היוון לתקופה קצובה הוא בעיקרו הקדמת תזרים; היוון קבוע הוא ויתור על הכנסה. כשמישהו אומר "היוונתי", שווה לברר איזה משניהם.

קצבה מזכה מול קצבה מוכרת — ההבחנה שקובעת את המס

לפני שנוגעים במספרים, צריך להפריד בין שני סוגי קצבה, כי המיסוי שלהם שונה לחלוטין:

  • קצבה מזכה — קצבה שההפקדות בגינה נהנו מהטבת מס בשלב ההפקדה. זו הקצבה הרגילה מקרן פנסיה, מביטוח מנהלים, מפנסיה תקציבית או מקופת גמל לקצבה. עליה, ככלל, משלמים מס — ועליה חלים הפטורים שנדון בהם בהמשך.
  • קצבה מוכרת — קצבה שמקורה בכספים שכבר שולם עליהם מס, או שלא ניתנה בגינם הטבת מס בעת ההפקדה. היא פטורה ממס בפני עצמה, בלי צורך לנצל עבורה את סל הפטור, ובכפוף לתנאים (בין היתר גיל 60).

המשמעות המעשית: מי שיש לו רכיב של קצבה מוכרת מחזיק למעשה בשני "כיסים" נפרדים, ולעיתים עדיף למשוך דווקא מהכיס שאינו צורך את סל הפטור. זו אחת הסיבות שקיבוע זכויות ראוי להתחיל במיפוי מלא של מקורות הכסף, לא בשאלה כמה למשוך.

סל הפטור ההוני: 976,005 ₪ בשנת 2026

זהו לב העניין, וזה גם המקום שבו נעשות רוב הטעויות. המדינה מעמידה לפורש סל פטור אחד, הוני, שממנו נגזרות שלוש הטבות שונות — והן מתחרות זו בזו.

הסל מחושב לפי נוסחה קבועה: תקרת הקצבה המזכה × שיעור הפטור × 180. לשנת 2026 המספרים הם:

  • תקרת הקצבה המזכה: 9,430 ₪ לחודש (נכון ל-2026).
  • שיעור הפטור: 57.5% (נכון ל-2026), המורכב מפטור בסיסי של 35% ופטור נוסף של 22.5%.
  • הקצבה הפטורה המרבית: 5,422 ₪ לחודש (9,430 × 57.5%).
  • יתרת ההון הפטורה — "סל הפטור": 976,005 ₪ (5,422.25 × 180).

המספר 180 אינו שרירותי: זהו מקדם ההמרה שהחוק קבע בין הון פטור לקצבה פטורה. כל 180 ₪ מהסל שנוצלו למטרה אחרת מקטינים את הקצבה הפטורה החודשית בשקל אחד, לכל החיים.

שיעור הפטור נמצא במתווה עלייה מדורג שנקבע בתיקון 190 ועודכן בתיקון 275 לפקודת מס הכנסה: בשנת 2027 הוא צפוי לעלות ל-62.5% ובשנת 2028 ל-67%. משמעות הדבר היא שסל הפטור צפוי לגדול, ושבטופס קיבוע הזכויות נדרשים להחליט מראש מה ייעשה בתוספת העתידית — עוד פטור על הקצבה, עוד הון להיוון, או שילוב.

שלוש דרכים לנצל את אותו סל

  • פטור על הקצבה החודשית — הסל נשאר במקומו ומתורגם לקצבה פטורה של עד 5,422 ₪ בחודש.
  • היוון פטור ממס — משיכה של סכום חד-פעמי מתוך הסל, בפטור מלא, בכפוף לתנאי הקצבה המזערית.
  • משיכת מענקי פרישה (פיצויים) בפטור — כאן הפגיעה בסל היא הגדולה מכולן, כפי שנסביר מיד.

אלה כלים חלופיים, לא מצטברים. ניצול מלא של הסל להיוון מותיר את הקצבה החודשית חייבת במס במלואה.

נוסחת הקיזוז — למה משיכת פיצויים בעבר יקרה יותר משנדמה

מי שמשך בעבר מענקי פרישה או פיצויים בפטור ממס, נושא את ההחלטה הזו איתו אל הפרישה. לפי נוסחת הקיזוז (המכונה גם "נוסחת השילוב"), המענקים הפטורים שנמשכו במהלך 32 שנות העבודה שקדמו לגיל הזכאות מוצמדים למדד, מוכפלים במקדם של 1.35, ומופחתים מסל הפטור.

כלומר, על כל 100,000 ₪ שנמשכו בעבר כפיצויים פטורים, סל הפטור בפרישה קטן בכ-135,000 ₪ (בערכים מוצמדים). זהו יחס נחות: משיכה של שקל אחד בעבר עולה שקל ושלושים וחמש אגורות של פטור עתידי.

לעומת זאת — וזו נקודה שרבים מפספסים — היוון פטור שבוצע בעבר מקטין את הסל ביחס של 1:1 בלבד, בלי מקדם. ההבחנה הזו רלוונטית מאוד למי ששוקל היום בין שתי דרכים לממש כסף.

המסקנה התכנונית פשוטה: משיכת פיצויים בפטור היא הדרך היקרה ביותר לצרוך את הסל. מי שעומד לפני עזיבת מקום עבודה בשנים שלפני הפרישה, כדאי שיבחן את החלופה — הותרת הפיצויים ברצף קצבה או ויתור על הפטור עליהם תמורת פריסת מס — לפני שהוא מוציא את הכסף. זהו אחד הצמתים שבהם ייעוץ פרישה מוקדם משנה את התוצאה בעשרות אלפי שקלים.

המחסום השני: הקצבה המזערית

גם מי שיש לו סל פטור מלא לא בהכרח יכול להוון. החוק דורש שאחרי ההיוון תיוותר בידי החוסך קצבה חודשית שאינה נמוכה מסכום הקצבה המזערי, שעומד על 5,306 ₪ לחודש נכון ל-2026 (הסכום מתעדכן מדי שנה; ב-2025 הוא עמד על 5,183 ₪).

המשמעות מעשית מאוד: מי שקצבתו הצפויה היא 6,000 ₪ יכול להוון רק את ההפרש שמעל הרף — כלומר קצבה של כ-694 ₪ בלבד, ובתרגום להון, סכום צנוע בהרבה ממה שסל הפטור היה מתיר. ומי שקצבתו נמוכה מ-5,306 ₪ אינו יכול להוון כלל, גם אם עומדים לרשותו כמעט מיליון שקלים של פטור לא מנוצל.

זהו סדר הבדיקה הנכון: קודם בודקים כמה מותר להוון לפי הקצבה המזערית, ורק אחר כך כמה כדאי לפי סל הפטור. ההפך גורם לתסכול מיותר.

נקודה נוספת: היוון שנעשה שלא לפי הכללים נחשב "משיכה שלא כדין", ואז מנוכה מהסכום מס בשיעור של 35% — או מס לפי המדרגה השולית, אם היא גבוהה יותר. זו אינה סנקציה תיאורטית; היא הסיבה שאין לבצע את הפעולה מול הקופה בלי לוודא קודם שהתנאים מתקיימים.

דוגמה מספרית מלאה

לתשומת לבכם: הדוגמה שלהלן היא המחשה בלבד. היא מבוססת על תקרות 2026 ועל מקדם המרה עגול של 200 שנבחר לצורך הפשטות — המקדם האמיתי שלכם שונה, והוא מופיע בדוח הפנסיוני ובסימולציה של הגוף המשלם. אין להסתמך על המספרים כאן לצורך החלטה.

נניח פורש בן 67 שהגיע לגיל הזכאות ב-2026. הקצבה החודשית הצפויה לו מקרן הפנסיה: 12,000 ₪. הוא מעולם לא משך פיצויים בפטור, ולכן סל הפטור שלו מלא: 976,005 ₪.

מסלול א': לא מהוונים כלל

  • קצבה חודשית: 12,000 ₪
  • קצבה פטורה ממס: 976,005 ÷ 180 = 5,422 ₪
  • קצבה חייבת במס: 12,000 − 5,422 = 6,578 ₪
  • סכום חד-פעמי בכיס: 0 ₪

מסלול ב': מהוונים 400,000 ₪ בפטור

  • סכום חד-פעמי בכיס, פטור ממס: 400,000 ₪
  • יתרת סל הפטור: 976,005 − 400,000 = 576,005 ₪
  • קצבה פטורה ממס: 576,005 ÷ 180 = 3,200 ₪
  • הקטנת הקצבה בפועל: 400,000 ÷ 200 (מקדם להמחשה) = 2,000 ₪ לחודש
  • קצבה חודשית לאחר ההיוון: 12,000 − 2,000 = 10,000 ₪ (מעל הקצבה המזערית של 5,306 ₪, ולכן ההיוון אפשרי)
  • קצבה חייבת במס: 10,000 − 3,200 = 6,800 ₪

מה הדוגמה מלמדת

שימו לב לשלוש תוצאות שקורות בו-זמנית, ורק הראשונה מהן בולטת לעין:

  • נכנסו 400,000 ₪ במזומן, בפטור מלא ממס. זה החלק המושך.
  • ההכנסה החודשית ירדה ב-2,000 ₪ — לצמיתות. נקודת האיזון היא 400,000 ÷ 2,000 = 200 חודשים, כלומר 16 שנים ושמונה חודשים. פורש בן 67 מגיע אליה סביב גיל 84. מעבר לגיל הזה, ההיוון הפך להפסד נומינלי — לפני שהבאנו בחשבון תשואה, מס והצמדה.
  • הקצבה החייבת במס דווקא עלתה, מ-6,578 ₪ ל-6,800 ₪. הסיבה: הקצבה יורדת לפי מקדם ההמרה (200), אבל הפטור נשחק לפי מקדם 180. כששני המקדמים אינם זהים, ההיוון מזיז את היחס בין החלק הפטור לחייב — לפעמים לטובה ולפעמים לרעה. זה בדיוק החישוב שאסור לעשות בראש.

לשם השוואה: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוחלת החיים בישראל בלידה עמדה על 83.7 שנים ב-2023, ותוחלת החיים הצפויה למי שכבר הגיע לגיל 65 גבוהה מכך — 19.7 שנים נוספות לגברים ו-21.9 לנשים (נתוני 2016). כלומר נקודת איזון של 200 חודשים אינה רחוקה מהתוחלת הסטטיסטית, והיא ממוקמת בדיוק בטווח שבו ההחלטה הופכת לשאלה אישית ולא חשבונאית.

מתי היוון קצבה כן משתלם

יש מצבים שבהם ההיוון הוא ההחלטה הנכונה — לא למרות החישוב, אלא בגללו. המשותף לכולם: קיים שימוש מוגדר וקונקרטי לכסף, שערכו גבוה מערך הקצבה שמוותרים עליה.

  • סילוק חוב יקר. משכנתה או הלוואה בריבית שנתית גבוהה משמעותית מהתשואה הצפויה בקרן הן הצדקה כלכלית ישירה. כאן הכסף אינו "נצרך" — הוא מחליף עלות מימון ודאית בוויתור על תזרים. שווה לחשב את הריבית האפקטיבית ולא את הריבית הנקובה, ולבדוק גם עמלת פירעון מוקדם.
  • מצב בריאותי שמקצר את האופק. נקודת האיזון של 200 חודשים רלוונטית רק למי שצפוי להגיע אליה. במצב בריאותי מורכב וידוע, ההיוון מעביר כסף מקצבה שאולי לא תשולם אל הידיים — ואל היורשים. זה שיקול לגיטימי לחלוטין, אבל הוא מחייב בדיקה מקבילה של מה קורה לקצבת השאירים.
  • צורך נזילות אמיתי וחד-פעמי. טיפול רפואי, סיוע לילדים ברכישת דירה, התאמת דיור. הבחינה הנכונה היא השוואה: האם יש אפיק נזיל אחר — קרן השתלמות נזילה, קופת גמל להשקעה, חיסכון פרטי — שהמשיכה ממנו זולה יותר? ברוב המקרים כן, ואז ההיוון אינו הכלי הראשון שיש להפעיל.
  • קצבה גבוהה מהותית מהצרכים. מי שקצבתו מכסה את הוצאותיו ברווח, ויש לו יתרת סל פטור לא מנוצלת, יכול להוון בפטור ולהשקיע את הסכום. זהו למעשה תרגיל מיסויי: הוצאת כסף מהמעטפת הפנסיונית בלי מס. אבל הוא מוצדק רק אם הכסף אכן יושקע — לא אם הוא ישב בעו"ש ויישחק.
  • הורשה כשיקול מרכזי. קצבה חודשית נפסקת בפטירה (בכפוף לזכויות שאירים ולתקופת הבטחה), בעוד סכום שהוון עובר בירושה. למי שההעברה הבין-דורית חשובה לו במיוחד, זה משקל אמיתי — ראו הרחבה במדריך על העברת עושר בין דורות.

מתי היוון קצבה לא משתלם

  • כשאין יעד לכסף. "טוב שיהיה בצד" אינו יעד. סכום גדול שנכנס לחשבון בלי תוכנית נשחק — באינפלציה, בהוצאות שוטפות, ולעיתים בהחלטות השקעה שנעשות בלחץ. הקצבה, לעומת זאת, ממשיכה להגיע.
  • כשתוחלת החיים ארוכה. זו הנקודה החזקה ביותר נגד היוון קבוע. הקצבה החודשית היא ביטוח מפני האפשרות שתאריכו ימים — הסיכון היחיד שאי אפשר לגדר בשוק ההון. מי שמהוון מוותר על הכיסוי הזה בדיוק כשהוא הכי יקר.
  • כשהקצבה הנותרת לא מכסה את ההוצאות הקבועות. החישוב הנכון אינו מול הקצבה המזערית שבחוק (5,306 ₪) אלא מול תקציב המשק הבית בפועל. הרף החוקי הוא מגבלה טכנית, לא המלצה.
  • כשההיוון פוגע בקצבת השאירים. ההשפעה תלויה בסוג המוצר, במסלול ובסוג ההיוון. בפנסיה תקציבית, בהיוון לתקופה קצובה, השאירים עשויים לקבל קצבה לפי הקצבה המלאה כאילו לא בוצע היוון; במוצר צובר יש לבדוק בתקנון או בפוליסה. אל תניחו — בקשו את התשובה בכתב.
  • כשמוותרים על מנגנון העדכון של הקצבה. קצבה חודשית מתעדכנת לאורך השנים במנגנון שנקבע במוצר (הצמדה, תשואה או איזון אקטוארי, לפי העניין). סכום חד-פעמי שיושב בחשבון עובר שחיקה ריאלית מלאה. מי שמהוון נדרש להשקיע את הכסף רק כדי לשמור על ערכו.
  • כשההיוון שורף את הפטור בלי לבדוק את ההשלכה על הקצבה החייבת. כפי שראינו בדוגמה, ההיוון עשוי להעלות את החלק החייב במס של הקצבה. במקרים מסוימים ההיוון "הפטור" יוצר חבות מס גבוהה יותר לאורך זמן.

מה כאן בלתי הפיך

זה החלק שראוי לקרוא פעמיים.

  • ההיוון עצמו. ככלל, לאחר תשלום הסכום החד-פעמי אין דרך לבטל. בהיוון קבוע הקצבה נשארת מופחתת; בהיוון לתקופה קצובה ההפחתה נמשכת לפי המסלול שנבחר. אם קיימת אפשרות חזרה, היא תופיע בטופס הבקשה או בתקנון — יש לבדוק זאת לפני החתימה.
  • קיבוע הזכויות (טופס 161ד). זהו ההליך שבו נקבע איך יחולק סל הפטור — בין הקצבה החודשית, ההיוון והמענקים — וגם מה ייעשה בתוספות הפטור העתידיות של 2027 ו-2028. לפי הכתוב בטופס ובאישור המתקבל מפקיד השומה, חלון התיקון עומד על 120 ימים. אחריו זה קיבוע לכל החיים.
  • הפטור שלא שוריין. מי שמתכוון להוון בעתיד ולא ייעד לכך פטור במסגרת הקיבוע עלול לגלות שההיוון העתידי יהיה חייב במס במלואו, לפי המדרגה השולית.
  • הפיצויים שנמשכו. מענק פרישה שנמשך בפטור לפני עשור אינו ניתן להחזרה, וההשפעה שלו — במקדם 1.35 — תתגלה רק בפרישה.

לצד זאת, כדאי לדעת שאם בסופו של דבר נוצרת חבות מס על היוון — קיימת אפשרות לפריסה קדימה באמצעות טופס 116ג, בדרך כלל עד שש שנים ובכפוף לכללים (לרוב שנת פריסה אחת לכל ארבע שנות היוון). פריסה נכונה יכולה להוריד את שיעור המס האפקטיבי משמעותית, אך היא כלי מתקן ולא תחליף לתכנון מראש.

איך ניגשים לזה בפועל

  • מבקשים סימולציה רשמית מהגוף המשלם. היא צריכה להציג את הקצבה לפני ההיוון, את סכום ההיוון ברוטו ונטו, את הקצבה לאחריו, את תקופת ההפחתה אם רלוונטית, את ההשפעה על קצבת השאירים, ואת המקדמים ששימשו בחישוב. בלי המסמך הזה אין על מה להחליט.
  • ממפים את כל המקורות לפני שמחליטים כמה למשוך. קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, קופות גמל, כספי פיצויים ישנים, רכיבי קצבה מוכרת. הסל הוא אחד, וכל מקור מתחרה עליו.
  • מחשבים את נקודת האיזון במספרים שלכם. סכום ההיוון מחולק בהפחתה החודשית — כמה חודשים ייקח עד שהוויתור עולה על הרווח.
  • בודקים תחילה חלופות זולות יותר. אפיק נזיל קיים, הלוואה כנגד הצבירה, או משיכה מקופת גמל להשקעה או פוליסת חיסכון — כולן עשויות להיות זולות מוויתור קבוע על קצבה. שווה לבחון גם מה נזיל בקרן ההשתלמות לפני שנוגעים בפנסיה.
  • ממלאים את 161ד רק אחרי שהחישוב הושלם. לא לפני.

לסיכום

היוון קצבה אינו טוב ואינו רע — הוא עסקה. אתם מוכרים זרם הכנסה קבוע ומובטח לכל החיים, וקונים סכום חד-פעמי. השאלה היחידה שחשובה היא האם השימוש שתעשו בסכום שווה יותר ממה שוויתרתם עליו, ובאיזו הסתברות.

שלושת המשתנים שקובעים את התשובה — היקף סל הפטור שנותר לכם, מקדם ההמרה האישי, והשימוש הקונקרטי שמיועד לכסף — כולם ניתנים לכימות מראש. מה שלא ניתן לתקן בדיעבד הוא ההחלטה עצמה: ההיוון סופי, וקיבוע הזכויות נסגר אחרי 120 ימים.

אם אתם לפני פרישה או בתוכה ושוקלים היוון — או שכבר קיבלתם טופס 161ד ואתם לא בטוחים איך למלא אותו — נשמח לעבור אתכם על התמונה המלאה לפני שחותמים. אפשר לקרוא עוד במדריך ייעוץ הפרישה, לעיין במאמרים נוספים באתר, או לפנות אלינו לשיחה קצרה ללא התחייבות.

המידע במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, מעודכן לשנת המס 2026, ואינו מהווה ייעוץ פנסיוני, ייעוץ מס או תחליף לייעוץ אישי המתחשב בנתוניו של כל אדם. תקרות, שיעורי פטור וכללי היוון משתנים מעת לעת ונקבעים גם בתקנון הקרן או בפוליסה. בכל החלטה יש להיוועץ בבעל רישיון מתאים.

שאלות נפוצות

מה זה היוון קצבה?

היוון קצבה הוא משיכה של סכום חד-פעמי מהחיסכון הפנסיוני, על חשבון הקצבה החודשית העתידית. בהיוון קבוע הקצבה קטנה לצמיתות; בהיוון לתקופה קצובה, הנהוג בעיקר בפנסיה תקציבית ובחלק מהתקנונים, הקצבה מופחתת למספר שנים ואז חוזרת לגובהה המקורי. התנאים המדויקים נקבעים בתקנון הקרן או בפוליסה.

כמה אפשר להוון בפטור ממס ב-2026?

סל הפטור ההוני לשנת 2026 עומד על 976,005 ₪, והוא מחושב כתקרת הקצבה המזכה (9,430 ₪) כפול שיעור הפטור (57.5%) כפול 180. זהו סל אחד המשמש גם להיוון וגם לפטור על הקצבה החודשית — כל שקל שנוצל להיוון פטור מקטין את הפטור על הקצבה בשקל, וכל 180 ₪ שנוצלו מקטינים את הקצבה הפטורה החודשית ב-1 ₪. מענקי פרישה פטורים שנמשכו בעבר מקטינים את הסל לפי מקדם 1.35.

מהי הקצבה המזערית שחייבים להשאיר אחרי היוון?

בקופה משלמת לקצבה ניתן להוון רק בתנאי שהקצבה שתיוותר לא תרד מסכום הקצבה המזערי, שעומד על 5,306 ₪ לחודש נכון ל-2026. הסכום מתעדכן מדי שנה. מי שקצבתו הצפויה נמוכה מהרף הזה אינו יכול להוון כלל את יתרת החיסכון הקצבתי, גם אם עומדת לרשותו יתרת הון פטורה גדולה.

האם אפשר לבטל היוון אחרי שבוצע?

ככלל לא. תשלום הסכום החד-פעמי הוא אירוע סופי, והקצבה המופחתת נשארת מופחתת. גם קיבוע הזכויות עצמו (טופס 161ד) הוא החלטה שקשה מאוד לשנות — לפי הכתוב בטופס ובאישור המתקבל מפקיד השומה, חלון התיקון עומד על 120 ימים בלבד. לכן ההחלטה נדרשת לפני החתימה ולא אחריה.

מתי היוון קצבה לא משתלם?

כשאין שימוש מוגדר וקונקרטי לכסף, כשמצב הבריאות והמשפחתי מצביע על תוחלת חיים ארוכה, כשההיוון מוריד את הקצבה לרמה שאינה מכסה את ההוצאות הקבועות, כשהוא פוגע בקצבת השאירים, או כשהוא שורף את סל הפטור ומשאיר קצבה חייבת גבוהה יותר. במקרים רבים הלוואה כנגד הצבירה או משיכה מאפיק נזיל אחר עדיפות על ויתור קבוע על הכנסה לכל החיים.

מקורות ועדכניות הנתונים

כל הנתונים המספריים במדריך נבדקו מול המקורות שלהלן. עודכן לאחרונה: 14.8.2026. התקרות ושיעורי הפטור מתעדכנים בינואר של כל שנה — יש לאמת מול המקור לפני כל החלטה.

שוקלים היוון ורוצים לדעת מה זה עושה לכם בפועל? צוות אלידו כאן ללוות אתכם באופן אישי, לפני שחותמים ובלי התחייבות.

שיחת ייעוץ ראשונית בוואטסאפ (נפתח בחלון חדש)

מעדיפים טלפון? 052-3616630


המידע במדריך זה נבדק ועודכן לתאריך 14.08.2026