היוון קצבה — מתי זה משתלם ומתי זו טעות יקרה

מה זה היוון קצבה, ואיך נקבע הסכום

רשות המסים מגדירה היוון קצבה כ"משיכה חד-פעמית של כספים מהחיסכון הפנסיוני, על חשבון גובה הקצבה המזכה העתידית שתשולם לחוסך באופן שוטף". במילים אחרות: הקצבה החודשית והסכום החד-פעמי הם שני ביטויים של אותו כסף, ומי שלוקח את האחד מוותר על השני.

ההמרה בין השניים נעשית באמצעות מקדם. בחיסכון צובר, הקצבה החודשית מתקבלת מחלוקת הצבירה במקדם ההמרה, ולכן מהלך ההיוון פועל בכיוון ההפוך: כל שקל של קצבה חודשית שמוותרים עליו שווה למקדם שקלים במזומן. המקדם אישי — הוא נגזר מהגיל, מהמין, ממסלול הפרישה, מתקופת ההבטחה, מהרכב השאירים וממועד ההצטרפות לקרן — ולכן אין מקדם "נכון" שאפשר להניח מראש. הוא מופיע בדוח השנתי ובסימולציה שהגוף המשלם מחויב להפיק לכם לפני הביצוע.

שני סוגי היוון שלא כדאי לבלבל ביניהם

• היוון קבוע (משיכה הונית). הכסף יוצא מהקופה ולא חוזר. הקצבה שתשולם מכאן ואילך נמוכה יותר — לכל החיים. זה המסלול הרלוונטי לרוב החוסכים בקרן פנסיה חדשה, בביטוח מנהלים ובקופת גמל לקצבה.
• היוון לתקופה קצובה. הקצבה מופחתת למספר שנים מוגדר ובסופן חוזרת לגובהה המקורי. בפנסיה תקציבית מנגנון זה מוסדר בנפרד: לפי מינהלת הגמלאות שבמשרד האוצר ניתן להוון עד 25% מהקצבה לתקופה של שש שנים, הבקשה מוגשת בתוך 24 החודשים הראשונים שלאחר הפרישה, ואם הגמלאי נפטר במהלך תקופת ההפחתה — שאיריו מקבלים קצבה לפי הקצבה המלאה, כאילו לא בוצע היוון. בקרנות ובפוליסות אחרות קיימים הסדרים דומים של עד 25% לתקופה של כחמש שנים, אבל הם נקבעים בתקנון ומשתנים בין גוף לגוף.

ההבדל בין השניים אינו טכני. היוון לתקופה קצובה הוא בעיקרו הקדמת תזרים; היוון קבוע הוא ויתור על הכנסה. כשמישהו אומר "היוונתי", שווה לברר איזה משניהם.

סל הפטור ההוני: 976,005 ₪ בשנת 2026

זהו לב העניין, וזה גם המקום שבו נעשות רוב הטעויות. המדינה מעמידה לפורש סל פטור אחד, הוני, שממנו נגזרות שלוש הטבות שונות — והן מתחרות זו בזו.

הסל מחושב לפי נוסחה קבועה: תקרת הקצבה המזכה × שיעור הפטור × 180. לשנת 2026 המספרים הם:

• תקרת הקצבה המזכה: 9,430 ₪ לחודש (נכון ל-2026).
• שיעור הפטור: 57.5% (נכון ל-2026), המורכב מפטור בסיסי של 35% ופטור נוסף של 22.5%.
• הקצבה הפטורה המרבית: 5,422 ₪ לחודש (9,430 × 57.5%).
• יתרת ההון הפטורה — "סל הפטור": 976,005 ₪ (5,422.25 × 180).

המספר 180 אינו שרירותי: זהו מקדם ההמרה שהחוק קבע בין הון פטור לקצבה פטורה. כל 180 ₪ מהסל שנוצלו למטרה אחרת מקטינים את הקצבה הפטורה החודשית בשקל אחד, לכל החיים.

שיעור הפטור נמצא במתווה עלייה מדורג שנקבע בתיקון 190 ועודכן בתיקון 275 לפקודת מס הכנסה: בשנת 2027 הוא צפוי לעלות ל-62.5% ובשנת 2028 ל-67%. משמעות הדבר היא שסל הפטור צפוי לגדול, ושבטופס קיבוע הזכויות נדרשים להחליט מראש מה ייעשה בתוספת העתידית — עוד פטור על הקצבה, עוד הון להיוון, או שילוב.

שלוש דרכים לנצל את אותו סל

• פטור על הקצבה החודשית — הסל נשאר במקומו ומתורגם לקצבה פטורה של עד 5,422 ₪ בחודש.
• היוון פטור ממס — משיכה של סכום חד-פעמי מתוך הסל, בפטור מלא, בכפוף לתנאי הקצבה המזערית.
• משיכת מענקי פרישה (פיצויים) בפטור — כאן הפגיעה בסל היא הגדולה מכולן, כפי שנסביר מיד.

אלה כלים חלופיים, לא מצטברים. ניצול מלא של הסל להיוון מותיר את הקצבה החודשית חייבת במס במלואה.

המחסום השני: הקצבה המזערית

גם מי שיש לו סל פטור מלא לא בהכרח יכול להוון. החוק דורש שאחרי ההיוון תיוותר בידי החוסך קצבה חודשית שאינה נמוכה מסכום הקצבה המזערי, שעומד על 5,306 ₪ לחודש נכון ל-2026 (הסכום מתעדכן מדי שנה; ב-2025 הוא עמד על 5,183 ₪).

המשמעות מעשית מאוד: מי שקצבתו הצפויה היא 6,000 ₪ יכול להוון רק את ההפרש שמעל הרף — כלומר קצבה של כ-694 ₪ בלבד, ובתרגום להון, סכום צנוע בהרבה ממה שסל הפטור היה מתיר. ומי שקצבתו נמוכה מ-5,306 ₪ אינו יכול להוון כלל, גם אם עומדים לרשותו כמעט מיליון שקלים של פטור לא מנוצל.

זהו סדר הבדיקה הנכון: קודם בודקים כמה מותר להוון לפי הקצבה המזערית, ורק אחר כך כמה כדאי לפי סל הפטור. ההפך גורם לתסכול מיותר.

נקודה נוספת: היוון שנעשה שלא לפי הכללים נחשב "משיכה שלא כדין", ואז מנוכה מהסכום מס בשיעור של 35% — או מס לפי המדרגה השולית, אם היא גבוהה יותר. זו אינה סנקציה תיאורטית; היא הסיבה שאין לבצע את הפעולה מול הקופה בלי לוודא קודם שהתנאים מתקיימים.

מתי היוון קצבה כן משתלם

יש מצבים שבהם ההיוון הוא ההחלטה הנכונה — לא למרות החישוב, אלא בגללו. המשותף לכולם: קיים שימוש מוגדר וקונקרטי לכסף, שערכו גבוה מערך הקצבה שמוותרים עליה.

• סילוק חוב יקר. משכנתה או הלוואה בריבית שנתית גבוהה משמעותית מהתשואה הצפויה בקרן הן הצדקה כלכלית ישירה. כאן הכסף אינו "נצרך" — הוא מחליף עלות מימון ודאית בוויתור על תזרים. שווה לחשב את הריבית האפקטיבית ולא את הריבית הנקובה, ולבדוק גם עמלת פירעון מוקדם.
• מצב בריאותי שמקצר את האופק. נקודת האיזון של 200 חודשים רלוונטית רק למי שצפוי להגיע אליה. במצב בריאותי מורכב וידוע, ההיוון מעביר כסף מקצבה שאולי לא תשולם אל הידיים — ואל היורשים. זה שיקול לגיטימי לחלוטין, אבל הוא מחייב בדיקה מקבילה של מה קורה לקצבת השאירים.
• צורך נזילות אמיתי וחד-פעמי. טיפול רפואי, סיוע לילדים ברכישת דירה, התאמת דיור. הבחינה הנכונה היא השוואה: האם יש אפיק נזיל אחר — קרן השתלמות נזילה, קופת גמל להשקעה, חיסכון פרטי — שהמשיכה ממנו זולה יותר? ברוב המקרים כן, ואז ההיוון אינו הכלי הראשון שיש להפעיל.
• קצבה גבוהה מהותית מהצרכים. מי שקצבתו מכסה את הוצאותיו ברווח, ויש לו יתרת סל פטור לא מנוצלת, יכול להוון בפטור ולהשקיע את הסכום. זהו למעשה תרגיל מיסויי: הוצאת כסף מהמעטפת הפנסיונית בלי מס. אבל הוא מוצדק רק אם הכסף אכן יושקע — לא אם הוא ישב בעו"ש ויישחק.
• הורשה כשיקול מרכזי. קצבה חודשית נפסקת בפטירה (בכפוף לזכויות שאירים ולתקופת הבטחה), בעוד סכום שהוון עובר בירושה. למי שההעברה הבין-דורית חשובה לו במיוחד, זה משקל אמיתי — ראו הרחבה במדריך על העברת עושר בין דורות.

מה כאן בלתי הפיך

זה החלק שראוי לקרוא פעמיים.

• ההיוון עצמו. ככלל, לאחר תשלום הסכום החד-פעמי אין דרך לבטל. בהיוון קבוע הקצבה נשארת מופחתת; בהיוון לתקופה קצובה ההפחתה נמשכת לפי המסלול שנבחר. אם קיימת אפשרות חזרה, היא תופיע בטופס הבקשה או בתקנון — יש לבדוק זאת לפני החתימה.
• קיבוע הזכויות (טופס 161ד). זהו ההליך שבו נקבע איך יחולק סל הפטור — בין הקצבה החודשית, ההיוון והמענקים — וגם מה ייעשה בתוספות הפטור העתידיות של 2027 ו-2028. לפי הכתוב בטופס ובאישור המתקבל מפקיד השומה, חלון התיקון עומד על 120 ימים. אחריו זה קיבוע לכל החיים.
• הפטור שלא שוריין. מי שמתכוון להוון בעתיד ולא ייעד לכך פטור במסגרת הקיבוע עלול לגלות שההיוון העתידי יהיה חייב במס במלואו, לפי המדרגה השולית.
• הפיצויים שנמשכו. מענק פרישה שנמשך בפטור לפני עשור אינו ניתן להחזרה, וההשפעה שלו — במקדם 1.35 — תתגלה רק בפרישה.

לצד זאת, כדאי לדעת שאם בסופו של דבר נוצרת חבות מס על היוון — קיימת אפשרות לפריסה קדימה באמצעות טופס 116ג, בדרך כלל עד שש שנים ובכפוף לכללים (לרוב שנת פריסה אחת לכל ארבע שנות היוון). פריסה נכונה יכולה להוריד את שיעור המס האפקטיבי משמעותית, אך היא כלי מתקן ולא תחליף לתכנון מראש.

לסיכום

היוון קצבה אינו טוב ואינו רע — הוא עסקה. אתם מוכרים זרם הכנסה קבוע ומובטח לכל החיים, וקונים סכום חד-פעמי. השאלה היחידה שחשובה היא האם השימוש שתעשו בסכום שווה יותר ממה שוויתרתם עליו, ובאיזו הסתברות.

שלושת המשתנים שקובעים את התשובה — היקף סל הפטור שנותר לכם, מקדם ההמרה האישי, והשימוש הקונקרטי שמיועד לכסף — כולם ניתנים לכימות מראש. מה שלא ניתן לתקן בדיעבד הוא ההחלטה עצמה: ההיוון סופי, וקיבוע הזכויות נסגר אחרי 120 ימים.

אם אתם לפני פרישה או בתוכה ושוקלים היוון — או שכבר קיבלתם טופס 161ד ואתם לא בטוחים איך למלא אותו — נשמח לעבור אתכם על התמונה המלאה לפני שחותמים. אפשר לקרוא עוד במדריך ייעוץ הפרישה, לעיין במאמרים נוספים באתר, או לפנות אלינו לשיחה קצרה ללא התחייבות.

המידע במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, מעודכן לשנת המס 2026, ואינו מהווה ייעוץ פנסיוני, ייעוץ מס או תחליף לייעוץ אישי המתחשב בנתוניו של כל אדם. תקרות, שיעורי פטור וכללי היוון משתנים מעת לעת ונקבעים גם בתקנון הקרן או בפוליסה. בכל החלטה יש להיוועץ בבעל רישיון מתאים.